ביום א', 24.4.05, שוחחתי בטלפון (בעברית) עם אידה (ג'ודית) ספרינגר מקליפורניה, בת-דודתו של יוסף. אביה של יהודית, יחזקאל, היה אחי-אביו של יוסף, מרדכי. אידה מספרת כי במקור המשפחה הינה מקרקוב, ומדובר במשפחה ידועה ועניפה (אחי-סבה של אידה, יצחק באומינגר, היה הסנטור היהודי הראשון בפרלמנט הפולני). בעקבות נישואין של מדרכי לאישה מפשמישל, הוא עבר להתגורר שם, והיה כמעט היחידי מבני המשפחה שלא גר בקרקוב. גם שניים מאחיו עזבו את פשמישל, בעקבות נישואין.
באוגוסט 1939, נשלחה אידה ביחד עם סבתה הזקנה לפשמישל, מחשש שהמלחמה עומדת לפרוץ. אביה שלח אותה מתוך מחשבה שחבל גליציה, אשר פשמישל היתה בתוכו, יוחזרו לרוסים, בעוד קרקוב, אשר מעולם לא היתה בידם, לא תימסר לידיהם. וכך אכן היה. אידה נסעה ברכב לביתו של דודה, שם פגשה את הדוד עם שני ילדיו ואת משפחת אשתו של הדוד. הדודה, אמו של יוסף, נפטרה כאשר הוא היה צעיר מאוד, וזו כנראה הסיבה שמשפחת האם התגוררה באותו הבית. אידה היתה אז בת 7, יוסף בן 11, ואחיו רומק, היה גדול ממנו.
"תמיד אמרו לי לא לשחק עם יוסף," היא מספרת, "כי הוא פרוע. עם רומק היה מותר לי לשחק. אבל יוסף תמיד רצה לשחק איתי. התגוררתי באותו החדר עם הסבתא, ויוסף היה בא לחדרי והיינו משחקים ביחד. רומק, אחיו, תמיד היה במיטה וקרא ספרים". אידה הינה שאר-הבשר האחרון מן המשפחה, אשר הכיר את יוסף בפולין. כפי שיתברר לי בהמשך, רבים הכירו אותו בארץ, אך סיפורים כאלו מתקופת נערותו בפולין - רק היא יכולה לספר.
לאחר חודשים אחדים, בתחילת שנת 1940, החלה אידה דרכה בחזרה לבית הוריה בקרקוב, אך בהגיעה ללבוב הורו הרוסים לכל מי שאינם תושבים מקומיים - לקבל על עצמו אזרחות רוסית או לקבל על עצמו גלות לסיביר. חייה של אידה ניצלו כיוון שהוגלתה לסיביר. עד שנת 1941, נשמר קשר של מכתבים בין אידה לבין משפחתו של יוסף, ואז הוא נפסק.
בשנת 1943, עלתה אידה ארצה (עם ילדי טהרן), ועד סוף המלחמה לא היתה בקשר עם אף אחד מן המשפחה שנותרה בפולין. "לא היה לי מושג מה קרה ליוסף," היא מספרת. בארץ, התגוררה אצל קרוב רחוק, ארתור מהלר, אשר עלה ארצה עוד לפני המלחמה. לבסוף, הגיעה אליה השמועה: "שמענו שיוסף מנסה לעלות ארצה באופן בלתי-לגאלי, ולבסוף שמענו שהוא הגיע. לא רצו לגלות לנו היכן הוא, מחשש שהאנגלים יגלו".
ומה קרה לרומק? "כשהגרמנים באו, הוא היה במיטה וקרא ספר, הם אמרו לו לצאת מהמיטה, והוא לא עשה את זה, הם הרגו אותו עם הספר".
אחרי שהתגלה כבר שיוסף שוהה בקיבוץ דפנה, ואחרי שחלפה הסכנה, היה יוסף מתארח בבית משפחת מהלר. במכתבים ששלח אליהם באותה תקופה, ניכרת העברית המופלאה שלו. "הוא תמיד היה 'תלמיד חכם'. הוא למד עברית בעצמו ממילונים, וכשיצא – הוא דיבר עברית שוטפת, אבל הרבה ביטויים היו 'מילוניים'," היא מספרת. "לימים," מזכירה אידה, ערכה יהודית מהלר, רעייתו של יונה (בנו של ארתור), סרט על חייו של יוסף.
על תקופת שהותו של יוסף בארץ, מספרת אידה ש"הוא לא היה מאוד מאושר. היה לו קשה, הוא הרגיש לבד". אידה מספרת שיוסף היה מוכשר מאוד, גם בשפות, אך גם בעיסוקים טכניים. בכל פעם שהיא מבקרת בארץ, פוקדת אידה את קברו של יוסף.
לסיום, אידה זורקת אתגר נוסף: "אחות יחידה של אמו של יוסף [ממשפחת הירשפלד - א.ה] עזבה את פולין לפני המלחמה. היא הגיעה לארה"ב, ובשנות ה - 50 ביקרתי אותם. היתה לה בת נשואה". זה כל מה שהיא יודעת לספר, ולי נותר כעת רק למצוא את משפחת הדודה הזו...
